הוצאות רגשיות

ככל שאני פוגש יותר משפחות, אני מבין שקושי כלכלי נובע לרוב מאחד או יותר מהדברים הבאים: חוסר ידע, הרגלים, תפיסות עולם וכאב פסיכולוגי. חוסר ידע הוא הפשוט ביותר לטיפול. הרגלים ניתן לסגל בתהליך מתמשך. תפיסות עולם לעתים משתנות באמצעות הצגת נקודות מבט חלופיות. לעומת זאת כאב פסיכולוגי הוא כבר, כביכול, מחוץ לעולם התוכן של יועץ לכלכלת המשפחה, אך כאשר הוא צף הרבה דברים מתבהרים וההשפעה שלו על ההתנהלות המשפחתית הכלכלית הופכת ברורה.

נטע ואלעד (כרגיל, השמות בדויים), בני 30 ממודיעין, הם זוג מתוק וקורע מצחוק. בשתי הפגישות הראשונות איתם הם לא הפסיקו לצחוק זה על זה, על מצבם וגם קצת עליי. בהמשך הבנו שהצחוק מכסה על כאב עמוק. שניהם שכירים, עבודות יציבות ומכניסות, אין משכנתה, אין ילדים אך לאחרונה נקלעו למערבולת כלכלית ומינוס מציק של כ-20,000 ש"ח שהלך והעמיק.

כרגיל, התחלנו במיפוי הכנסות והוצאות. מיד שמתי לב לכמה הוצאות חריגות, כאשר הבולטת בהן היתה הוצאה על ביגוד. מעל 20% מהכנסות בני הזוג ייצאו על ביגוד. כמה אלפי שקלים כל חודש. בנוסף, זיהיתי חיובים על חופשה יקרה (מאד) בתאילנד. בהמשך סיפרו לי שיש להם גם חוב לא קטן לביטוח לאומי. כאן כבר היה ברור שיש נושא שהם לא מדברים עליו. אחרי שחגנו במעגלים סביב הסוגיה, נטע שיתפה: כחצי שנה לפני שהתחילו בתהליך, נטע היתה בהריון שהסתיים בלידה שקטה ועצובה. את החור שנפער בלב, הם ניסו תחילה למלא באמצעות חופשה יקרה, שאינה תואמת את אורח חייהם הרגיל. כאשר חזרו לארץ, הכאב נשאר ונטע התחילה למלא אותו באמצעות בגדים. מדי ערב, במיטה, היא היתה נכנסת לאתרי קניות בארץ ובחו"ל, ממלאת את העגלה ומזמינה. הארון התמלא בבגדים, המינוס תפח, אך הכאב הרגשי נותר ללא מענה.

כאשר הצלחנו לזהות שהקניות הן ברובן מענה רגשי, השיחה השתנתה. כאשר המילים יצאו לנטע מהפה, היא כבר הבינה בעצמה, שהרכישות הללו לא ימלאו את החלל שהיא מרגישה. היא זיהתה שגם בעבר, תקופות כואבות לוו ברכישות בגדים חסרות מעצורים. חשבנו יחד על דרכים אחרות להתמודדות עם הכאב, כולל פניה לעזרת אנשי מקצוע בתחום הנפש. בצד הכלכלי, השניים קיבלו החלטה על מסגרת תקציבית שתאפשר להם חסכון ויציאה מהמינוס. מכיוון שההכנסות שלהם גבוהות יחסית, הם יכלו לעשות זאת עם מרווח נשימה שיאפשר להם גם לצאת לבילוי זוגי לעיתים קרובות, דבר שהיה חשוב מאד לשניהם בתקופה זו.

הם הציבו יעד לסגור את המינוס תוך חצי שנה, מבלי לגעת בחסכונות הקיימים. הם התחייבו למעקב הוצאות שבועי ועמידה בתקציב. במקביל, הפניתי אותם לבדיקת החזרי מס שהעלתה שמגיע להם קצת יותר מ-6,300 ש"ח. יחד עם החזר המס הם הצליחו לסגור את המינוס תוך 4 חודשים וכעת התפנו לסגור גם את החוב לביטוח לאומי, חוב שנוצר כתוצאה מכך שנטע קיבלה דמי לידה (גם בלידה שקטה מקבלים דמי לידה) אך החליטה לחזור לעבוד לפני תום 3 החודשים ולכן נדרשה להחזיר את דמי הלידה. בגחמה רגעית מתוך הכאב הגדול הם הוציאו את כל הסכום על אותה חופשה בתאילנד. מדובר היה בסכום לא קטן, אך לאחר שיחה עם ביטוח לאומי, ניתנה להם אורכה של שנתיים להסדיר את החוב, או שיקוזז מדמי הלידה הבאים. הם החלו להחזיר את החוב ובמקביל הצליחו ליצור חסכון קטן שאותו החליטו, כשלב ראשון להקדיש לטובת יצירת "קרן ביטחון" ולאחר מכן יתפנו לחסוך ולהשקיע להשגת מטרות אחרות, להם וילדים העתידיים.

שנה חלפה מאז שסיימנו את התהליך. ביום העצמאות האחרון נטע ואלעד התקשרו אליי. הם עדכנו שהם ממשיכים לבצע מעקב הכנסות והוצאות באופן קבוע ומתקדמים בתוכנית. אך הבשורה הכי מרגשת היתה שלפני כמה חודשים, בשעה טובה ואושר גדול, נולדה בתם הבכורה. אחרי ברכות ואיחולים אזרתי אומץ לברר. כן. הם התחילו לחסוך עבורה למטרות עתידיות.